טיול אוכל בצפון הודו

21/7/13 - 5/8/13

בית הספר לתיירות בישראל - אוניברסיטת חיפה  קורס יועצי תיירות

מגיש: מוטי קרניאל - קיץ 2013

תוכן העניינים:

תוכן דף קודם

תוכן דף נוכחי

דפים נוספים

רקע

רקע היסטורי

הודו נמנית על קבוצת מדינות כמו סין, בבל, מצרים בהן התפתחו תרבויות גדולות סביב עמקי הנהרות.

נמצאו ממצאים אנושיים מתקופת האבן הקדומה. ומתקופה מאוחרת יותר נמצאו בצפון מערב הודו ממצאים מתרבות המרגרה באלף השביעי לפנה"ס.

התרבות העירונית הגדולה הראשונה בתולדות הודו החלה מלפני כ - 4,500 שנה לאורך עמק נהר האינדוס תרבות הקרויה גם תרבות האראפּא (Harapa), שפרחה בין 3300 לפנה"ס ל-1700 לפנה"ס. מעט מאוד ידוע על החברה והכתב של תרבות זו טרם פוענח, יש עדויות לקיומה של חברה ברמת מדינה, עם שלטון היררכי ומוסדות ציבוריים בקני מידה גדול (השקיה וכדומה).

לפני כ - 3,500 שנה פלשו הארים להודו תוך כדי דחיקת רגליהם של התושבים המקומיים הדראוידים דרומה. התרבות הוודית היא התרבות המשתקפת בוודות, שהן מבין הטקסטים העתיקים ביותר הידועים לנו, שנוסחו בעל-פה בסנסקריט וודי. היא ארכה כ-1000 שנה, מבערך 1500 לפנה"ס עד 500 לפנה"ס. החברה הוודית המוקדמת הייתה מורכבת מקבוצות של נוודים, אחרי שהערים של תרבות עמק האינדוס ננטשו מסיבות שאינן ברורות לחלוטין. לאחר התקופה שבה נכתבה הריג ודה, החברה האריאנית נעשתה חקלאית יותר ויותר, מבחינה חברתית וכלכלית התארגנו ארבע הווארנות והתקבע מעמדם של הברהמינים. בנוסף לטקסטים העיקריים של ההינדואיזם (הוודות), גם מקורם של האפוסים הגדולים (הראמאיאנה והמהאבאראטה) הוא בתקופה זו. התרבות ההודו-אריאנית המוקדמת מקבילה כנראה לנוכחות של כלי חרס אדומים בממצא הארכאולוגי. ממלכת קורוס מקבילה לתחילת תקופת הברזל בצפון-מערב הודו, סביב 1000 לפנה"ס (האתהרוה ודה, הטקסט ההודי הראשון שמזכיר ברזל, חובר כנראה בתקופה זו). תרבויות של חרס אפור צבוע ברוב צפון הודו היו קיימות בערך מ-1100 לפנה"ס עד ל-600 לפנה"ס. תקופה מאוחרת זו גם מקבילה לשינוי במערכת השבטית המקובל, דבר שהוביל להקמתן של ממלכות המכונות מהג'נאפאדאס. מקובל לחשוב כי האופנישדות שהן טקטסים וודיים מאוחרים שעוסקים בעיקר בפילוסופיה, נוסחו בתקופה הוודית המאוחרת, ובראשית תקופת המהג'נאפאדאס (בערך בין 800 ל-500 לפנה"ס). לאופנישדות הייתה השפעה חזקה על הפילוסופיה ההודית. בתקופה זו נוצרו כתגובת נגד להתגבשות חברת הקאסטות הבודהיזם והג'ייניזם, ולפיכך תקופה זו נחשבת ל"תור זהב" מבחינת התפתחות הדת והמחשבה. בערך ב-537 לפנה"ס, גאוטמה בודהה הגיע להארה וייסד את הבודהיזם, שהיווה בתחילתו השלמה לדהרמה הוודית הקיימת. בערך באותה התקופה, ב-510 לפנה"ס, מהאווירה ייסד את הג'ייניזם. לשתי הדתות היו תורות פשוטות יחסית והן הופצו בפראקריט, דבר שהקל עליהן להתקבל בשכבות נרחבות של האוכלוסייה. בעוד שההשפעה הגאוגרפית של הג'ייניזם הייתה מוגבלת, נזירים בודהיסטים הפיצו את תורות הבודהה לכל מרחבי דרום ודרום-מזרח אסיה.

חלק גדול מצפון-מערב תת-היבשת ההודית (אפגניסטן המזרחית של ימינו, ופקיסטן מערבית לאינדוס) נשלטו למשך 200 שנה על ידי האימפריה האחמנידית הפרסית מ-520 לפנה"ס. ב-334 לפנה"ס אלכסנדר הגדול כבש את אסיה הקטנה ואת האימפריה האחמינידית, והגיע לגבול הצפון-מערבי של תת-היבשת ההודית. שם הוא הביס את המלך פורו בקרב הידספס (בפקיסטן של היום) וכבש חלק גדול מהפנג'אב. אולם חייליו סירבו לחצות את נהר הביאס ליד ג'אלאנדאר שבפנג'אב. אלכסנדר יישב מקדונים רבים באזורים שנכבשו; הוא עצמו חזר לכיוון דרום מערב וכעבור כשנתיים נסוגה שארית צבאו מהמקום.

לפלישות היווניות והפרסיות הייתה משמעות חשובה בתרבות ההודית. המערכות הפוליטיות של הפרסים השפיעו על צורות הממשל בתת-היבשת, כולל המנהל של השושלת המאורית. בנוסף, אזור גנדהרה, במזרח אפגניסטן וצפון-מערב פקיסטן של היום, נעשה לכור היתוך של תרבויות הודיות, פרסיות, מרכז-אסיאניות ויווניות ונוצרה בו תרבות יוונית-בודהיסטית, שהתקיימה עד למאה החמישית לספירה והשפיעה על ההתפתחות האמנותית של הזרם המהיאני בבודהיזם.

 עזיבתו של אלכסנדר מוקדון הביאה להקמתן  של אימפריית מאגאדה והאימפריה המוראית.

הבודהיזם שגשג בהודו בעיקר בתקופת אשוקה (המלך המאורי השלישי), הוא אימץ והטיף לבודהיזם לאחר שראה חיזיון בשדה הקרב בקלינגה, ותמך במדיניות של אי-אלימות. חוקי אשוקה הן המסמך ההיסטורי ההודי הקדום ביותר ששרד,  נכדו של אשוקה, סאמפראטי, אימץ את הג'ייניזם וסייע להתפשטותו. במאה השלישית לפני הספירה. עד למאה השמינית התקיימו בהודו ממלכות אזוריות. אחרי ירידת האימפריה המאורית עלו וירדו מספר שושלות, הקושאנים, שפלשו לצפון מערב הודו בערך באמצע המאה הראשונה לספירה, ממרכז אסיה, בנו אימפריה ששלטה מפשאוור ועד לגנגס התיכון, ואולי עד למפרץ בנגל. היא כללה גם את באקטריה הקדומה (בצפון אפגניסטן המודרנית). כוחה הגיע עד לטורקסטן ועזר להפיץ את הבודהיזם לסין.

במאה הרביעית לספירה, מלכי מאגאדהה (בצפון מזרח הודו, אזור ביהאר של היום) השתלטו על שטח המקביל לשטחה של מדינת אוטר פראדש דהיום ומאוחר יותר על רוב שטחי צפון הודו, ליצירת ממלכת גופטה. בתקופה זו, הידועה כתור הזהב ההודי, הכלכלה שגשגה ובעקבותיה פרחו התרבות, המדע, המנהל הפוליטי והדתות השונות (הינדואיזם, ג'יניזם ובודהיזם) מאותה תקופה שרדו יצירות (בעיקר פורנות ושירה) המעידות על הפריחה התרבותית שהתרחשה. סופה של הממלכה הגיע אחרי פלישת ההונים הלבנים (ההונים ההפתליטים) בשנת 530.

אחרי פלישת ההונים הייתה תקופה של חוסר יציבות מדינית ופוליטית עד שהמלך הרשה ורדהנה מקאנאווג' הצליח לאחד את הודו הצפונית לתקופת חייו. הממלכות הרג'פוטיות הראשונות הידועות נוצרו ברג'סטאן במאה השישית, והשושלות הרג'פוטיות מאוחר יותר ברוב הודו הצפונית, כולל גוג'אראט, מלווה, בונדלקהנד, והריינה.

 במאה השמינית התחילה פלישה מוסלמית. המוסלמים לא הצליחו בניסיונותיהם הראשונים ורק ב - 1192 ביססו את כוחם בצפון. המוסלמים לא הגיעו לדרום. המוסלמים, בשונה מהפולשים שקדמו להם, שמרו על זהותם ובזו להינדים. השלטון המוסלמי נמשך כ - 500 שנה. בתחילת המאה ה־13, אחד ממפקדי הצבא של מחמוד מגהור, קוטאב-א-דין אייבק הכריז על עצמו כסולטאן הראשון של הסולטנות של דלהי. אימפריה זו הצליחה להתפשט על פני חלקים גדולים מצפון הודו. הסולטנות סימנה לתקופה של רנסאנס תרבותי משמעותי. החיבור ההודי-אסלאמי הותיר אחריו יצירות אדריכליות, מוזיקליות, ספרותיות ודתיות יוצאות-דופן. כנראה ששפת האורדו (שפירושה "מחנה" בכמה דיאלקטים טורקיים) נוצרה בתקופת סולטנות דלהי כתוצאה מערבוב של ניבים סנקריטיים והפרסית, הטורקית והערבית בהן השתמשו השליטים המוסלמיים.

האימפריה המוגולית הייתה אימפריה ששלטה בתת היבשת ההודית מתחילת המאה ה-16 עד לקריסתה הסופית באמצע המאה ה-19. היא נוסדה על ידי באבור כשהביס את איברהים לודי, האחרון בסולטאני דלהי בקרב הראשון של פניפט. האימפריה איבדה שטחים רבים לכיבושי שר שאה בזמן שלטונו של חומאיון, אך תחת שלטון אכבר התרחבה האימפריה באופן משמעותי, והמשיכה לגדול עד תום תקופת שלטונו של אורנגזב. לאחר מותו בשנת 1707, החלה האימפריה בשקיעה מדודה ואיטית בכוחה, אף על פי ששמרה על כל סממני השלטון למשך כ-150 שנים נוספות. בשנת 1739 היא הובסה על ידי צבא פרסי בראשות נדיר שאה. בשנת 1756 צבאו של אחמד שאה בזז את דלהי שוב. התבוסה הסופית הייתה מידי האימפריה הבריטית בעקבות המרד ההודי הגדול של שנת 1857, הגם שאז הייתה האימפריה מושג סמלי למעשה, ללא כוח ממשי. נכדו של אקבאר - שאה-גי'האן (1627-1658)  - התפרסם בבניית האתר המפואר הטאג' מהאל.

ואסקו דה גמה הגיע להודו ב - 1498 והגשים בכך את משאת נפשם של הספנים הפורטוגלים והספרדים - גילוי הדרך להודו. הפורטוגלים זכו בשל כך בנתיב מסחרי עליו שלטו במשך מאה שנה, הפורטוגזים ייסדו בסיסים בגואה, דאמאן, דיו ובומביי. הם נותרו כשליטים הקולוניאליים באזורים אלה במשך 500 שנה, עד לשנת 1962.

הבריטים ייסדו את התחנה הראשונה שלהם בדרום אסיה ב־1619 בסוראט בחוף הצפון מערבי של הודו.

הצרפתים ייסדו בסיסים יחד עם הבריטים במאה ה־17. הם החזיקו בחלקים גדולים מדרום אסיה, אך מלחמות עם הבריטים הובילו לאיבוד של כמעט כל הטריטוריה שלהם. הם המשיכו להחזיק בקולוניות של פונדיצ'רי וצ'דרנגור. פונדיצ'רי הועברה להודו ב־1950.

ב - 1857 פרץ מרץ הודי גדול נגד הבריטים, דיכויו הוביל להעברה של כל הכוח הפוליטי בהודו מחברת הודו המזרחית לכתר הבריטי, ולאחריו תקופת השיא של הודו כחלק מהאימפריה הבריטית הגדולה. את המאבק לעצמאותה של הודו מסמל אחד מענקי המאה ה - 20, מהטמה גנדי. הוא שהטביע את המושג של "התנגדות פסיבית" לשלטון הבריטי. הוא הפך את מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי לתנועת המונים להפגנה כנגד השלטון הקולוניאלי הבריטי. התנועה בסופו של דבר הצליחה בהבאת עצמאות על ידי פעולה פרלמנטרית, התנגדות לא אלימה ואי שיתוף פעולה עם הבריטים.

מלחמת העולם השנייה שמה קץ לקולונאליזם האירופאי ולבריטניה כבר לא היה אינטרס להחזיק בהודו - עובדות שסללו את הדרך לחלוקת תת היבשת בין הודו ופקיסטן ולעצמאותה של הודו. האספה החוקתית של הודו קיבלה את החוקה ההודית, שנוסחה בידי ב"ר אמבדקאר, ב־26 בנובמבר 1949. הודו נהייתה לרפובליקה חילונית בחבר העמים, לאחר שאישרה את החוקה ב־26 בינואר 1950.

מאז קבלת העצמאות ועד 1989 שלטו בהודו מפלגת הקונגרס הלאומי ההודי בראשות ג'ווהרלל נהרו, בתו אינדירה גנדי ונכדו רג'יב גנדי, אחרי תקופה של אי בהירות חזרה המפלגה בראשות פ"ו נרסימחה ראו לשלטון והיא שולטת בהרכבים שונים עד היום.

חזרה לתוכן העניינים

גיאוגרפיה של הודו

הודו נמצאת בדרום אסיה, שטחה 3,287,590 קמ"ר, שוכנת על רוב תת-היבשת ההודית. תת-היבשת היא חצי אי המוקף משלושת עבריו באוקיינוס ההודי, נמצא על הלוח ההודי, שהוא חלק מהלוח הטקטוני ההודי-אוסטרלי.  הודו גובלת יבשתית במערב בפקיסטן, בצפון בנפאל ובסין, במזרח בבנגלדש, בבורמה (מיינמאר), ובמדינת בוטאן, ובדרום סמוכה לסרי-לנקה (ציילון).

הודו מחולקת לאזורים הבאים: הרי ההימלאיה, שפלות הנהרות הגדולים, מדבר טהאר ורמת דקאן.

בירת הודו היא ניו דלהי. ערים חשובות נוספות: קולקטה (לשעבר כלכותה), מומבאי (לשעבר בומביי), צ'נאי (לשעבר מדרס), בנגלור, אחמדאבאד, היידראבאד, קאנפור, נאגפור, פונה, לאקנאו, אגרה, ורנאסי.

חזרה לתוכן העניינים

כלכלה

צמיחת התמ"ג בהודו בשנים האחרונות מציבה את הודו כאחת מארבעת המדינות בעלות הכלכלה המפותחת ביותר בעולם.

• תמ"ג: 1,848 מיליארד דולר ארה"ב
• תמ"ג לנפש: 3,700$ (במונחי כוח קניה)
• צמיחה שנתית - תמ"ג ריאלי: 5.5% (רבעון ראשון, שנה פיסקלית)
• שיעור אינפלציה: 7.45% (אוקטובר 2012)
• ריבית רופי: 8%
• שיעור אבטלה: 3.8%
• מטבע: רופי הודי, 1 דולר ארה"ב = 55.16 רופי הודי
• דרוג אשראי: BBB לפי  S&P

נקודות מפתח

• כלכלת הודו היא הכלכלה השלישית בגודלה באסיה
• האוכלוסייה גדולה פי 4 מאוכלוסייתה של ארה"ב
• שיעור אבטלה מהנמוכים בעולם, כוח העבודה בהודו עומד על 478.3 מיליון בני אדם כאשר 52% מהם עוסקים בחקלאות, 14% בתעשייה ו-34% עוסקים במתן שירותים אחרים
• כשני שליש משטחה של הודו ( 3,287,263 ק"מ) הוא שטח הניתן לעיבוד חקלאי .  הודו  מספקת לעצמה את רוב רכיה החקלאיים ואף מייצאת מוצרים חקלאים שונים כגון אורז, תה ותבלינים שונים .
• אינפלציה גבוהה יחסית המקשה על נקיטת מדיניות מוניטרית מקלה
• תמ"ג לנפש מהנמוכים בעולם - פוטנציאל לעלייה ברמת החיים, התמ"ג מורכב מ-16.1% המגיע מהחקלאות, 28.6% המגיע מהתעשייה ועוד 55.3% המגיע משירותים נוספים.

אקלים ומזג אוויר

 יש שלוש עונות עיקריות בהודו: עונה שחונה וקרה יחסית (אוקטובר עד פברואר), עונה שחונה וחמה (פברואר עד יוני), ועונה גשומה וחמה (יוני עד ספטמבר) בה יורדים גשמי המונסון, הגורמים לעתים קרובות להצפות ולאובדן בנפש וברכוש. עם זאת, בין חלקי הודו, ניכר הבדל רב בכמויות המשקעים: בעיר צ'רפונג'י הסמוכה לגבול בנגלדש נמדדה כמות של 24,555 מ"מ לשנת 1995 (שיא עולמי) ובמדבר טהאר יורדים 100-500 מ"מ לשנה.

הגיוון האקלימי שיש בהודו מאפשר, למעשה, לבקר בה בכל חודשי השנה, ועם בנייה נכונה של מסלול טיול וביקור באזורים המתאימים לעונה, ליהנות ממזג אויר נוח ונעים. באופן כללי, מזג האוויר בהודו מקביל למזג האוויר בארץ - כשחורף בארץ, חורף בהודו וכשקיץ בארץ, קיץ בהודו. בשונה ממזג האוויר אצלנו, החורף בהודו אינו בהכרח העונה הגשומה. בהודו ישנה תופעה בשם גשמי המונסון – גשמי הקיץ, המתרחשת בכל רחבי המדינה. המונסון מתחיל בדרום, בתחילת יוני ומתפשט צפונה.

צפון הודו זהו החלק הגבוה ביותר של הודו. כאן הרי ההימלאיה מטפסים לגובה רב והפסגות מתנשאות לגובה של החל מ-1,000 מטר ועד ל-8,000 מטר מעל גובה פני הים. זהו אזור כפרי ברובו והוא עשיר בטבע פראי ובתרבות מגוונת, שנשתמרה בצורה אותנטית בשל הבידוד היחסי של הכפרים באזור. התקופה המומלצת לביקור באזור צפון הודו היא בין תחילת אפריל ועד לסוף אוקטובר.

המדינות אותן עובר מסלול הטיול הן: מדינת הימאצ'ל פראדש – ארץ הפסגות המושלגות תמיד, המקומות המוכרים בהימאצ'ל: מנאלי, עמק פרוואטי, דהרמסלה ושימלה הבירה, מדינת אוטאראנצ'אל, המקומות המוכרים: רישיקש, הארידואר, אזור מקורות הגנגס. ולכיוון מרכז הודו - מדינת רג'סטאן המדברית, (פושקר, ג'איפור, אודאיפור), דלהי הבירה, מדינת אוטאר פרדש, (אגרה והטאג' מאהל, ורנאסי הקדושה)

יש לקחת בחשבון שבעונה הזו, המתאימה לטיול באזור ניתן להיתקל בגשמי המונסון, בעיקר בחודשים יולי-אוגוסט. עם מטריה טובה ומעיל גשם אפשר בהחלט ליהנות מן החוויה והגשמים בדרך כלל לא ירדו בכל שעות היום ולא יפגמו בהנאה אם לא תאפשרו להם.  בחודשים המומלצים לטיול בצפון הודו, הטמפרטורות ינועו סביב: 15-25 מעלות. המונסון מתחיל בדרך כלל ביוני, שובר את החום והיובש הנוראים, אם כי הימים שלפני שהוא נשבר, שמתבטאים בעלייה דרמטית של לחות ועומס חום – בלתי נסבלים במיוחד.

גם בתקופת המונסון אין הדבר אומר שהגשם יורד כל יום בכמויות גדולות ועצומות בכל מקום. עמק הגאנגס יקבל מנות שונות של גשם וחלקים מרג'אסטן וגוג'ארט לא יקבלו גשם במשך כמה שנים גם בתקופת המונסון.

בתקופת המונסון ההימלאיה הנמוכה- עד לגובה של 3000 מטרים, יכולה להיות מקום מעונן, רטוב ומסוכן עם מפולות בוץ והתנהלות מסובכת. מונסון הוא זמן פחות מוצלח לביקור בכל החלק המערבי – אלמורה, בדרינאת, עמק הפרחים , פארוואטי, דרמסלה וקולו אם כי מטיילים רבים מבלים בחודשי הקיץ (יולי אוגוסט) באזורים אלו.

מצד שני גם מסכי הגשם המפולות וההתרחשות האנרגטית – חושנית של המונסון – הם כוח אדיר ומרשים מאוד. אם כי לא לרכי לבב.

ניתן להתעדכן במזג האוויר בהודו דרך אתר מזג האוויר של "הטיימס אוף אינדיה"

מפת ותאריכי המונסון

חזרה לתוכן העניינים

דת ותרבות

הגיוון הדתי בהודו הינו רב, אך הדת הנפוצה ביותר היא ההינדואיזם, אליה משתייכים, בגווניה השונים, 80.4% מהאוכלוסייה. בהודו מיעוט מוסלמי גדול, המונה כ- 13.4% מהאוכלוסייה. עוד דתות הן הנצרות (2.3%), סיקיזם (1.9%), בודהיזם (1.5%) וג'ייניזם (0.5%). בהודו הייתה בעבר קהילה יהודית גדולה, בעיקר במדינת מאהאראשטרה, שם ישבה קהילת "בני ישראל", בקוצ'ין ובמומבאי. אחרי 1948, עלתה רוב הקהילה היהודית לישראל, וכיום נשארו במדינה אלפים בודדים של יהודים.

קולנוע: הודו היא מעצמת הקולנוע האמיתית של העולם.  היקף תעשיית הסרטים בה הוא עצום: הודו מייצרת כ-900 סרטים בשנה, יותר מכל ארץ אחרת בעולם, אף יותר מהוליווד שמייצרת סה"כ כ-300 סרטים בשנה. מרכז תעשיית הסרטים נמצא בעיר מומביי, שזכתה לכינוי "בוליווד" ופרט לה מופקים בהודו עוד עשרות סרטים בשנה במדינות הדרום. הסרט ההודי הראשון הופק בשנת 1913 על ידי מי שנחשב לאבי הקולנוע ההודי, גובינד פאלק (Govind Palke)‏.

רוב הסרטים ההודיים מרצים את העדפות הקהל בשילוב של פעולה, רומנטיקה, מוזיקה ומאבק אלוהי כנגד הרוע. סרט מסוג זה נקרא מסלה, כפי שמסלה היא שילוב של תבלינים הודיים. המוזיקה היא חלק מרכזי ברוב הסרטים, ולעתים רבות שירי הסרט הופכים לשירי הפופ הפופולאריים במדינה. הסרטים מוקלטים ב 2 או 3 שפות כדי להבטיח לעצמם קהל רב.

האוכל שהוא מרכז הטיול שלנו, נוטל חלק חשבו בתרבות ובחיי התושבים.

חזרה לתוכן העניינים

חגים ופסטיבלים

כמעט בכל יום בשנה חוגגים היכן שהוא בהודו חג כלשהו לאחד האלים או לכבוד אירוע מקומי.

למשל ברג'סטאן

חגים חשובים בהודו בשנת 2013 הם:

• 26 לינואר יום הרפובליקה
• 25 למאי בודה פורנימה
• לאוגוסט יום העצמאות בהודו
• 02 לאוקטובר יום הולדת למהטמה גנדי
• 13 לאוקטובר דוסדרה
• 03 לנובמבר דיוואלי
• 17 לנובמבר יום הולדת לגורו נאנאק
• 25 לדצמבר רביעי חג המולד

החגים העיקריים של הודו (דיוואלי, הולי, קומבה מלה) נחגגים בעונות אחרות מאשר עונת הטיול כך גם פסטיבל הגמלים בביקאנר קרוב לפושקר. גאנש צ'אטורי וראת יאטרה נחגגים רחוק מדי.

בעונה עליה מדובר נחגגים:

ב-15 באוגוסט חוגגים את יום העצמאות ההודי.

ביולי חוגגים את יום הולדתו של הדלאי-למה ואת יום הנחש

בערים שונות יש בקיץ פסטיבלים מקומיים. פרטים נוספים ניתן למצוא ב-http://www.incredibleindia.org/

חזרה לתוכן העניינים

הגעה להודו

מישראל להודו יש מספר דרכי הגעה אפשריים:

1. טיסה ישירה עם אל-על מנתב"ג למומבאי, יתרון - טיסה ישירה, חסרונות -
   • אם יעד ההגעה אינו מומבאי - יש צורך בטיסת המשך
   • נתיב הטיסה עובר (במקרה של צורך בנחיתת חירום) מעל מדינות אויב או מדינות עויינות ובהן סעודיה, סודן, אריתריאה, סומליה, תימן, עדן,
   • יש תלונות רבות על איכות המטוס שאל-על מקצה לנתיב זה.
2. טיסה עם חניית ביניים אחת, לאחד משדות התעופה הבילאומיים של הודו, בין האפשרויות:
   • טיסה עם חברה אירופאית מישראל לנמל הבית באירופה ומשם טיסה ישירה להודו. יתרון - יכולת לשלב שהייה באחת מערי אירופה, החיסרון בשיטה זו הוא הכפילות של טיסה למערב וחזרה באותו נתיב לכיוון הודו, לרוב, אבל לא תמיד, טיסות אלו תהיינה יקרות מאשר פיתרון אחר. בין החברות שניתן לטוס איתן בצורה זו - סוויס , לופטהאנזה, אוסטריאן אייר, aegeanair דרך אתונה, אירו סוויט דרך קייב.
   • טיסה לאחד מתוך יעדים קרובים וטיסת המשך משם, למשל - טיסה עם רויאל גורדניין דרך עמאן, מגוון חברות דרך לרנקה, טורקיש דרך איסטנבול או אוזבקיסטן איירוייס דרך טשקנט. יתרונות - הטיסות הקצרות והמהירות ביותר, ניתן להגיע למספר יעדים בהודו ולשלב טיסה ליעד אחד וחזרה מיעד אחר. חסרונות - יש כאלו שבגלל מקום עבודתם לא יכולים לטוס דרך ירדן,  זמן ההמתנה בקונקשן באיסטנבול בדרך כלל ארוך.

   

3. טיסה עם שתי חניות ביניים, מתאימה למי שרוצה לחסוך כסף (ולטוס דרך אחת ממדינות המפרץ) או למי שלא מצא כרטיס טיסה לתאריך הרצוי ומוסיף חניית ביניים בקולמבו למשל.
4. נסיעה ביבשה לעמאן וטיסה משם. גם כאן יש שתי אפשרויות

1. טיסה ישירה מעמאן עם רויאל גורדניין
2. טיסה עם חניית ביניים באחת ממדינות המפרץ. החברות המבצעות נסיעה כזו הן בעיקר flyeast ונזארין טורס. בטיסות "גולף אייר" מחליפים מטוס בבחריין, בחברת "איטיחד" מחליפים מטוס בנסיכות אבו דאבי ובחברת "קטאר אייר" מחליפים מטוס בדוחה שבקטאר. בכל המקרים מדובר בעצירת "טרנזיט" בלבד. ההמתנה מתבצעת באיזור ה"דיוטי פרי" ללא צורך בביקורת גבולות.

יתרונות:

• למי שגר בצפון הארץ, נסיעה כזו חוסכת את זמן הנסיעה לנתב"ג וגם זמן הבידוק קצר יותר
• נסיעה כזו זולה משמעותית מאשר טיסה מנתב"ג
• מספר היעדים בהודו רב יותר ולכן ניתן לחסוך טיסת פנים או נסיעה ארוכה

חסרונות

• לא מתאים לכל אחד

ההגעה לשדה התעופה בעמאן יכולה להתבצע באמצעות

• בימי שלישי בלבד אוטובוס של flyeast מתחנת הרכבת סבידור מרכז בתל אביב ב-06:45 עם תחנות איסוף בדרך למשל צומת מגידו (07:30) ומעבר הגבול נהר הירדן (מעבר שייח' חוסיין) ב-08:20. לאחר שעברו את הגבול הירדני, ממשיכים הנוסעים עם אוטובוס תיירים ירדני מיוחד, אל שדה התעופה Queen Alia שבעמאן. אחר הצהריים האוטובוס עושה את המסלול לכיוון ההפוך
• חברת הנסיעות והתיירות נצרת הקשורה לנזארין טורס מפעילה בימים שבת, א, ג, ה אוטובוס ישיר מחיפה/נצרת לעמאן ושם דואגת להעביר את הנוסעים לשאטל לשדה התעופה. בשעה 14:30 האוטובוס יוצא חזרה לכיוון נצרת ומשם לחיפה.
• נסיעה עצמאית למעבר הגבול ומשם לעמאן, דרך זו יקרה יותר כי יש לקחת בחשבון מיסי נמל בצד הישראלי 100 שקל (http://www.iaa.gov.il/Rashat/he-IL/Borders/Arava/UsefulTerminalInfo/Rates/|) ומיסי מעבר וויזות לירדן בכניסה ובחזרה כ-60 דינר ירדני.  11 ש"ח דמי הסעות במעבר הגבול.  
• לחסכנים במיוחד יש אפשרות להשתמש בתחבורה ציבורית, למשל משדה התעופה בעמאן לקחת אוטובוס שאטל לתחנת טברבור בעמאן. התחנה נקראת גם ג'מע א-שימאל . זהו אוטובוס בולט בצבע צהוב. 50 דק', 3 דינר. משם לקחת אוטובוס לכפר בשם דיר-עלא (נמצא בבקעת הירדן. מול מפגש ציפורה). 1 דינר, שעה בערך. משם אוטובוס למעבר הגבול הצפוני (מעבר א-שימאלי). 0.75 דינר, 45 דקות. האוטובוס עוצר על הכביש הראשי מול המעבר. צריך לחצות את הכביש וללכת 200 מטר עד למוניות הלוקחות לגבול עצמו. חובה לקחת מונית. 1.5 דינר, נסיעה של כמה דקות.

חזרה לתוכן העניינים

תחבורה בתוך הודו

טיסות

הטיסות עלולות להתמלא במהירות, לכן חשוב לשריין מקום מראש (הזמנה מראש מאפשרת גם להוזיל את המחיר)

טיסות (סדירות או אקראיות) מתבצעות אל ומשדות התעופה ב

יש כמה חברות תעופה שמבצעות טיסות פנים בהודו, בין החברות הטסות בצפון הודו (לחיצה על הסמל תוביל לאתר החברה)

חברת בת מוזלת של ג'ט אירוויס, מבוססת על חברת  JetLite, שהיא עצמה התבססה על Air Sahara

חברת התעופה הפנים הודית הגדולה ביותר, נכון ליוני 2013

חזרה לתוכן העניינים

רכבת

אתר הרכבת ההודית

הרכבת ההודית היא אמצעי התחבורה המקובל ביותר בתת היבשת ההודית לנסיעות למרחקים ארוכים. רשת מסילות רכבת מרשתת את הודו שמדרום להימלאיה לאורכה ולרוחבה, אורכה הכולל של הרשת הוא 63,122 ק"מ. הרכבות יוצאות בדרך כלל בזמן ורובן גם מגיעות ליעד בזמן המתוכנן, שימוש נכון ברכבות לילה יכול לחסוך בתי מלון ולהעביר את הנוסעים על פני מרחקים ארוכים.

הרכבות בכל מדינות הודו מופעלות על ידי החברה הממשלתית "רכבות הודו" (Indian Railways). הרכבת ותחנותיה מהוות עולם משל עצמו. כל מסע ברכבת הוא מרתק ומאלף ומאפשר מפגש ישיר עם האוכלוסייה המקומית.

רשת הרכבות ההודית היא אחת מרשתות מסילות הברזל הגדולות והעמוסות ביותר בעולם, זהו המעסיק האזרחי הגדול בעולם (למעלה ממיליון וחצי מועסקים ישירות ומספר דומה של מועסקים בעקיפין). הרכבת מסיעה למעלה מחמישה מיליארד נוסעים בשנה ויותר מ-350 מיליון טונות מטען. רכבות מגיעות לעשרים וארבע מדינות ושלוש טריטוריות מתוך מדינות וטריטוריות הודו וכן קיים קישור רכבתי למדינות שכנות: נפאל, בנגלדש ופקיסטן.

סוגי רכבות

רכבות הודו מסווגות לפי מהירות ההגעה ליעד (מושפע ממהירות הנסיעה ומספר תחנות העצירה)

• ראג'דאני אקספרס (Rajdhani Express)  -  רכבות ממוזגות המקשרות ערים גדולות לניו דלהי. אלו הן הרכבות המהירות ביותר בהודו, נוסעות במהירות של כ -130 ק"מ לשעה במסלול ראג'דאני  יש רק תחנות ספורות. רכבות אלו יקרות יותר מהרכבות הרגילות אבל עושות את הדרך בזמן המהיר ביותר וכוללות כלכלה מליאה.
• דורונטו אקספרס (Duronto Express) - רכבות ממוזגות ישירות ומהירות ללא חניות ביניים.  ברכבות אלו יש 3 מחלקות ממוזגות אוויר  (3A, 2A, 1A) ולפעמים גם קרון סליפר לא ממוזג.
• שאטאבדי וג'אן שאטאבדי אקספרס (Shatabdi and Jan Shatabdi Expresses ) - רכבת ממוזגת ורכבת לא ממוזגת בהתאמה, אלו הן רכבות בין עירוניות לנסיעת יום הנוסעות במהירות של כ-130 קמ"ש עם עצירות מעטות. יש להן בדרך כלל רק מושבי מטוס המסודרים 5 בשורה (2 בצד אחד של המעבר ו-3בצד השני). לחלק מהן יש גם קרון אחד עם דרגשי שינה.רכבת זו מקשרת בעיקר בין הערים הגדולות שזמן הנסיעה ביניהן הוא פחות מ-12 שעות. כרטיס הנסיעה בהן כולל אספקת מים מינראלים, עיתון, קפה, תה, ארוחת בוקר וארוחת צהריים הרכבות הלא-מוזגות זולות יותר.
• Garib Rath - רכבות הכוללות קרונות ממוזגים מחלקה שלישית עם דרגשי שינה וקרונות ממוזגים עם מושבי מטוס. זולות יותר וצפופות יותר מאשר שאר הרכבות הממוזגות,  מחיר הכרטיס לא כולל מצעים או אוכל. מהירות הרכבת היא כ-100 קמ"ש.
• רכבות סופר-מהירות/רכבות דואר (Superfast Mail/Express trains ) -  רכבות הנוסעות במהירות ממוצעת גדולה מ -55 קמ"ש ועוצרות בכמה תחנות בדרך. עלות  הכרטיסים לרכבות אלה גבוהה מעלות הכרטיסים לרכבות הרגילות.
• רכבות אקספרס/דואר (regular mail/express) - למרות שמן הן לא מהירות אם כי עוצרות בפחות תחנות מאשר הרכבת הרגילה עוצרת.  אלו הן הרכבות הנפוצות בהודו ויש בהן מגון מחלקות כפי שיפורט בהמשך.
• רכבות רגילות/מקומיות/מאספות - רכבות איטיות עם קרונות מסוג G או 2S.

חזרה לתוכן העניינים

מחלקות הרכבת והזמנת כרטיסים

חייבים לרכוש כרטיס נסיעה ברכבת. נסיעה ללא כרטיס היא עבירה המטופלת בהודו ביד קשה. בנוסף, חל איסור על הכנת אוכל , על הימורים, על עישון ועל שתיית אלכוהול בקרון.

ברכבות שונות יש מחלקות שונות. יש רכבות עם מגוון מחלקות גדול יותר ויש רכבות עם מגוון מחלקות קטן יותר.

להלן פירוט מחלקות מהזול ליקר:

• G - המחלקה הכללית (genral coaches), זוהי המחלקה הזולה ביותר, יש בה מושבים פשוטים, יכולים להיות ספסלי עץ או אפילו מתכת. אין מיזוג, אין מקומות שמורים, אין הבטחה למקום ישיבה והרבה פעמים צריך להידחף על מנת להיכנס לקרון (והנסיעה תתבצע בעמידה) במקרה שלא מוצאים כרטיס אחר, ניתן להמר ולרכוש כרטיס למחלקה זו, לפנות אל סדרן הרכבת (על הרציף בתחנת המוצא או מייד עם העלייה לרכבת) ולבקש ממנו שיעביר את הנוסע למחלקה טובה יותר. אם יש מקום פנוי - הסדרן יעשה זאת. כמובן שיש לתגמל אותו בהתאם.
• 2S (ראשי תיבות של - Second Sitting) - מחלקה שנייה לא ממוזגת, בתוספת תשלום קטנה ניתן להזמין מקום מראש, שאר הנוסעים עולים ללא מקום שמור, לא מכבדים את זכותו של מי שרכש מקום, כך שאם אדם קם לשירותים - מקומו עלול להיתפס. עלות הכרטיסים כרבע ממחיר כרטיס במחלקה שלישית ממוזגת.
• SL - סליפרים - Sleeper class - מחלקה לא ממוזגת, מקומות שמורים שיש להזמינם מראש, בחלק מהקרון שתי קומות של דרגשי שינה (berth), מסודרים לאורך דפנות הקרון וביתרת הקרון תאים בהם 3 קומות של דרגשי שינה, מסודרים לרוחב הקרון . הדרגש התחתון והדרגש העליון קבועים במקומם. הדרגש האמצעי מתקפל במהלך היום והופך לגב המושב התחתון, כך שביום יושבים על הדרגש התחתון . מי שמחפש פרטיות, חושש ממגע עם המקומיים או רוצה לישון במהלך היום יזמין את הדרגש העליון. עלות הכרטיסים במחלקה זו היא כחצי מעלות הכרטיסים במחלקה שלישית ממוזגת ולא מקבלים מצעים, שמיכה, מגבת או כרית. זו מחלקה שניתן להשתמש בשירותים שבה בלי חשש. בכל קרון המונה 72 נפש יש 4 תאי שירותים, מתוכם אחד בסגון מערבי (כדאי להביא אסלונית - מושב נייר חד פעמי ומגבונים לחים) ושלושה תאים עם חור ברצפה. בתא השירותים ומחוץ לשירותים יש כיור - לא להשתמש במים לצחצוח שיניים.
• FC - (ראשי תיבות של First Class) - מחלקה ראשונה לא ממוזגת, הקרון דומה לזה של הסליפרים, בכל תא יש 2 או 4 דרגשי שינה (לרוב יהיו 3 תאים של 2 מיטות ו-5 תאים של 4 מיטות. ניתן לנעול את דלת התא. סוג זה של קרונות הולך ונעלם מרשת הרכבות ההודית בגלל מיעוט הביקוש. ברוב הרכבות מצעים ושמיכות לא כלולים במחיר הכרטיס אבל אפשר לקבל אותם תמורת סכום צנוע. מבנה השירותים דומה לזה של הסליפרים. מבחינת יחס עלות-תועלת הכרטיסים במחלקה זו לא כדאיים.
• 
  CC או AC chair car - קרון ממוזג, מושבים הדומים למושבי אוטובוס. מסודרים 5 או 6 מושבים בשורה (2+3 או 3+3), משמשים לנסיעה ביום בין ערים. לנסיעת יום יותר נוחים מאשר מחלקות הסליפרים הממוזגות.
• EC או Executive class chair car - קרון ממוזג, 4 מושבים בשורה (2+2) 
  קרונות אלו מצורפים בדרך כלל לרכבות היום ורכבות האקספרס. המושב דומה במראהו למשוב מטוס במחלקת תיירים, אם כי קטן במידותיו מאשר מושב מטוס. עלות הכרטיס  נמוכה במקצת מאשר זה של מחלקה 3A.
• 3A - בשמה המלא AC 3-Tier - , מחלקה ממוזגת שלישית, זהו קרון דרגשי שינה ממוזג. מחיר הכרטיס כולל  מצעים, שמיכה, כרית, מגבת. השירותים נקיים. דרגשי השינה מסודרים בדומה למחלקת הסליפרים - שני דרגשים לאורך המעבר, צמודים לחלון ותאים בני 6 מיטות, כאשר הדרגש האמצעי מתקפל והופך ביום לגב המושב התחתון. לרוב יש וילון בפתח התא. זו המחלקה שנותנת היום את התמורה הטובה ביותר למחיר, ובה ניתן לפגוש הודים שישמחו לדבר עם התייר במהלך הנסיעה.
• 3E - מחלקה חסכונית במקצת, (AC 3 tier (Economy, קרון דרגשי שינה ממוזג, מצעים לא כלולים במחיר, לעתים גם בשורת הצד יש שלוש קומות.
• 2A - בשמה המלא AC 2-Tier - מחלקה טובה במקצת מאשר 3A, גם בתאים יש רק שני דרגשי שינה קבועים, פרט לזה אין הבדל בין הקרונות.
• 1A - בשמה המלא First class AC. זו המחלקה הטובה והיקרה ברכבת ההודית  - תא נפרד עם שני דרגשי שינה  או ארבעה, הדרגשים רחבים במעט מאשר אלו שבמחלקות 2-3 . הקרון ממוזג אוויר, יש מנורת קריאה אישית לכל דרגש. דייל הקרון מספק כריות שמיכות, מגבת ומצעים. המחיר בהתאם. במקרים רבים מחיר נסיעה במחלקה זו יהיה זהה למחיר טיסה לאותו יעד.

חזרה לתוכן העניינים

רכבות מיוחדות

בהודו נעשה שימוש במסילות רכבת בשלוש מידות רוחב (להשוואה -הרוחב המקובל למסילות בעולם ובישראל הוא 1.435 מטר):

1. מסילה רחבה (1.676 מ') עליה נוסעות רוב הרכבות
2. מסילת מטר (1 מ'), תכנונן נועד לאפשר ל-4 אנשים לשבת בנוחות. בעבר היו מסילות רבות ברוחב זה אולם רובן  עברו המרה לרוחב הרגיל.
3. מסילה צרה (76.2 ס"מ, או 61. ס"מ). נועדו למקומות בהם יש פיתולים רבים, במדרונות תלולים או במקום שהגישה אליו קשה, רוחב צר יותר מאפשר עבודה מהירה יותר וחוסך חציבה בצלע ההר.  הקו הידוע ביותר של 76.2 ס"מ הוא מסלול קלקא-שימלה.

חזרה לתוכן העניינים

רכישת כרטיסים

מידע על רכבות אפשר למצוא האתר הרשמי וב- http://indiarailinfo.com

מערכת רכישת הכרטיסים לרכבות הודו היא ממוחשבת, כך שניתן לרכוש כרטיסים לכל קו בכל תחנה (פרט למספר תחנות נידחותשלא מחוברות עדיין לרשת התקשורת). בנוסף ניתן לרכוש כרטיסים באתר הרכבות ההודיות באינטרנט וכן אצל סוכני נסיעות.

הרכבת ההודית מקצה לתיירים מכסה מיוחדת של כרטיסים (Tourist Quota) לאפשר לתיירים להזמין מקומות ישבה לטווחים קצרים תוך המתנה קצרה יותר בתור. אולם אין בכך לחייב את התייר לקנות רק מתוך מכסה זו וניתן לרכוש כרטיסים (אם יש מקום פנוי בקרון המבוקש) גם בתור הכללי. בחלק מהתחנות בערי התיירות יש משרדים מיוחדים לתיירים שבהם לא צריכים לעמוד בתור הרגיל.  יש גם תורים מיוחדים לנשים ותיירת יכולה לעמוד בתור כזה יחד עם הנשים ההודיות.

להזמנת כרטיס יש להגיע עם עט כי צריך למלא טופס עם שמות הנוסעים, מין גיל, יעד, מספר הרכבת או שמה וכתובת והפקיד לרוב לא ייתן את העט שלו. יש הנחות לסטודנטים, מבוגרים (מעל גיל 60), נכים וניתן לרכוש כרטיס תקופתי (Indrail Pass) לשלושה חודשים.

גם אם אין מקומות לרכבת המבוקשת, וזהו לא יום חג, אפשר לגשת למנהל משרד ההזמנות (reservation office) ולבקש בנימוס סיוע. לרוב הוא ישתף פעולה וימצא מקום ברכבת.

יש לשים לב שבערים גדולות יכולות להיות מספר תחנות רכבת ויש לדעת לאיזה תחנה צריך להגיע, בדלהי למשל יש תחנה בניו-דלהי (NDLS), בדלהי הישנה (DLI), הזראט ניזמודין (Delhi Hazrat Nizamuddin - NZM), וגם DSA - Delhi Shahdara (שלרוב לא תתאים לטייל הרגיל שרוצה להגיע לדלהי), ו-Delhi Sarai Rohilla - DEE כ-4 ק"מ מתחנת דלהי הישנה. ו-Delhi Cantt בשמה הישן Delhi Cantonment

טיפים לנסיעה

בכל תחנת רכבת יש סבלים (פורטרים) שימחו מאד לעזור לכם עם המטען (תמורת תשלום צנוע שינוע סביב 50 רופי לכל תרמיל/מזוודה/טרולי). הפורטרים הרשמיים לובשים חולצה אדומה ועל הזרוע יש להם דיסקית עם מספר הרישיון. אם מראים לפורטר את הכרטיס הוא יוביל אתכם ואת מטענכם עד למקום בו נמצא הקרון או עד המקום המשוער שבו יעצור הקרון שלכם. אם הקדמתם את הרכבת, אפשר לסכם עם הפורטר מראש (תמורת תוספת תשלום) שכשתגיע הרכבת יבוא ויכניס את המטען לקרון. מקובל במקרה כזה לתת לו מחצית הסכום הכולל עם ההגעה לרציף ואת היתרה אחרי שהוא מכניס את המטען.

על דופן הקרון יהיה פתק עם רשימת הנוסעים. סביר להניח שלא תמצאו את שמכם כי הוא יהיה כתוב בהינדי, אבל זה יכול לעזור לפורטר.

בכל קרון יש אחראי על הקרון שתפקידו לוודא שרק מי ששילם ייכנס לקרון. (לפעמים אדם אחד אחראי על זוג קרונות). אם אתם לא בטוחים היכן לרדת או מתי עוברים בתחנה שלכם - תנו לאחראי הקרון כמה רופי והוא יקרא לכם כשתגיע השעה לרדת. (100 רופי לזוג יהיה סכום מכובד).

כדאי להצטייד במים לפני העלייה לרכבת. בדרך כלל יעבור אדם שימכור צ'אי ועוד אחד שימכור אוכל.

חזרה לתוכן העניינים

אוטובוסים

אתר אוטובוסים (אחד מהרבה),

 הרכבת בהודו יותר מהירה, בטוחה ונוחה ויש בה תאי שירותים. אבל היא לא מגיעה לכל מקום ולכן צריך לעתים לנסוע באוטובוס.

לפעמים יש גם תקר	לפעמים יש מפולת שחוסמת את הדרך	ואז הולכים ברגל
יש טיילים שמעדיפים לנסוע על הגג	סתם פקק

יש חברות אוטובוסים רבות, יש מדינות בהן יש חברה אחת ויש מדינות בהן יש יותר מחברה אחת. בנוסף, יש חברות המפעילות רק אוטובוסי תיירים שנחשבים קצת יותר טובים. האוטובוסים המקומיים נקראים "לוקל בס" (= Local Bus). האוטובוסים ליעדים רחוקים מתחלקים לרמות של: רגיל, אקספרס, סמי-דה-לוקס, דה-לוקס, דה-לוקס ממוזג ודה-לוקס עם דרגשי שינה. יש אוטובוסים שמשלבים מושבים עם תאי שינה או אוטובוסים שרוב שטחם משמש לדרגשי שינה (Sleeper Bus) ומהווים תחליף (פחות נוח, ולרוב זול יותר) לנסיעת לילה ברכבת.

בדרך כלל יהיו באוטובוס נהג ועוזר נהג. עוזר הנהג יעלה את המטען שלכם על גג האוטובוס או יכניס אותו לתא המטען. יש לתגמל אותו בהתאם.

מוניות/מכונית עם נהג

לפעמים הרכב קצת קטן	וגם צריך לתדלק

מוניות/ג'יפים או מכוניות רגילות עם נהג הן דרך יעילה ולא יקרה לטיולי יום או לנסוע מרחקים בצורה נוחה ובטוחה יותר מאוטובוס עם אפשרויות פיקוח על הנהג ושמירה על הכלל של נסיעת יום בלבד. זכרו שהנהג הוא בדרך כלל שכיר והוא מצפה לטיפ עבור העבודה.

שכירת רכב לנהיגה עצמית

לא מומלץ !!

הנהיגה בצד שמאל, בכביש נוסעים אוטובוסים, משאיות, מכוניות פרטיות, טרקטורים עם/בלי ציוד חקלאי נגרר, ריקשות, אופנועים, עגלות הרתומות לשוורים/סוסים/גמלים, הולכי רגל ועוד.

כולם לא נשמעים לחוקי התנועה וצופרים כל הזמן.

עדיף לתת לנהג מקומי מיומן לנהוג.

חזרה לתוכן העניינים

ריקשות

ריקשה מונעת בגז	תלת אופן	תלת אופן
ריקשה גדולה	שתי ריקשות בגדלים שונים

צורת התעבורה הנפוצה ביותר בערי הודו היא הריקשה. יש ריקשות מסוגים שונים ובגדלים שונים. החל בתלת-אופן המונע בשרירי הרוכב שיכול להכיל 6 הודים או שני מטיילים מערביים, דרך ריקשה ממונעת וכלה בטאמפו -שנושא עד 20 איש כולל ציודם.

אמצעי תחבורה נוספים

יש מקומות בהם ניתן לשכור אופנועים או וספות. חלק מהמטיילים קונים אופנועי אנפילד.

האופנוע, במקביל לסיכונים נותן עצמאות

חזרה לתוכן העניינים

דפים נוספים

מונה כניסות